ניתן לחלק מפרקי דפורמציה לשלושה סוגים: מפרקי הרחבה, מפרקי התיישבות ומפרקים עמידים בפני זעזועים. מפרקי הרחבה: רכיבי הבניין מתרחבים ומתכווצים עקב שינויים בטמפרטורה ולחות. לשם כך, פערים אנכיים נקבעים בדרך כלל בחלקים המתאימים של הבניין, ורכיבים כגון קירות, לוחות תקרה, גגות ורכיבים אחרים של הבית מנותקים מלמעלה הקרן, והבניין מופרד למספר חלקים עצמאיים. על מנת להתגבר על הפרש הטמפרטורה המופרז, ניתן לפתוח את הבסיס ברציפות, להתנתק מראש הבסיס לגג לאורך המבנה. 02 02 02 מפרקים סייסמיים: תפרים שהוקמו כדי להפוך את הבניין לסדיר יותר ותורם להתנגדות הסייסמית של המבנה יכול להיפתח ברציפות. מטרתו היא להפריד בין מבנים גדולים לחלקים קטנים יותר, ליצור יחידות חסינות זעזועים עצמאיות יחסית, ולמנוע נזק שנגרם על ידי רעידת האדמה עקב רטט לא מתואם של הבניין בכללותו.